"מוטו חינוכי"

המוטיבציה ללמוד מונעת מהמערכת הרגשית, וכשהתלמיד נדרש ללימודים פורמליים הוא אינו מונע מעולם הגירויים האחרים המפעילים אותו רגשית. החינוך ההישגי שם דגש על המוח האנאליטי- המדיד-הראציונאלי, בעוד הוא דוחק את חלקו הרגשי-יצירתי-פנימי לשוליים. תלמידים נמדדים לפי הישגיהם בלימודיים המקצועיים, ללא כל קשר לאמות המידה ההתנהגותיות-רגשיות שלהם, ונושרים ממסגרות שאינן תומכות בפיתוח כישורים חברתיים. באין מערכת רגשית מפותחת, גם המערכת השכלית תקרוס, ​וכשזו במצב שלילי, גם הישגיו הלימודיים יהיו שליליים. חינוך הנשען אך ורק על המערכת הראציונלית, ומתעלם ממהמורות רגשיות, אינו יכול לגשר על פערים חברתיים, אלא רק להעצים אותם. התלמיד המוצף באינסוף גירויים מילוליים, חזותיים, קוליים וספרתיים, תחת קליטה חושית ורגשית, יתקשה ליצר איזון בין עולמו הפנימי לעולמו החיצוני. סביבת הלימודים הפורמליסטיים, שאינה ערה להצפה זו, תפצל את הקשב והריכוז לו הוא נדרש בזמן הלימוד. העידן הטכנולוגי, לא רק שהציף אותנו בידע ובאינסוף דימויים משלל שפות, המתרבים מיום ליום, הוא גם הציף אותנו בדרכי הצריכה שלהם הנמצאות בשימוש במיוחד ע"י בני נוער. ההשפעה המודעת ובמיוחד זו שאינה מודעת, של העולם החזותי-טכנולוגי על העולם הרגשי של התלמיד הוליד את הצורך באוריינות חזותית אשר לה תפקיד משמעותי בתימרון בין המערכת הרגשית והשכלית.